יום אחרון בלונדון 2024

 היום האחרון - יום רביעי 27.03.2024

5-12 מעלות צלסיוס. צפוי גשם משעה 12:00.

צוף חולה אבל יש לנו הרבה שעות עד 17:30 כשהמונית – מיכאל - יבוא לקחת אותנו לשדה התעופה היתרו. 

מחלון החדר שלי

אחרי ארוחת הבוקר עשיתי צ'ק אאוט לחדר שלי והעברתי את המזוודות שלי לחדר שלהן. הסברתי בקבלה שהחדר של סיגל יהיה בצ'ק אאוט מאוחר.

מסלול האוטובוס

קנינו כרטיס יומי לאוטובוס כחול שבית המלון מתפעל. אוטובוס קומתיים של Hop Up  אפשר לרדת ולעלות עליו בתחנות כפי שרוצים. חשבנו שכדאי לחוות את הנסיעה הזו אפילו מבלי לרדת. רק סיבוב. או קודם את כל הסיבוב ואז אם נרצה נחליט לרדת בתחנה כלשהי. בתחילה התישבנו בקומה למעלה של האוטובוס, בחלק הפתוח אבל עד מהרה נהיה לנו קר מידי והתקרבנו לחלק הסגור והמוגן יותר למעלה. באיזשהו שלב סיגל וצוף ירדו לקומה למטה. גם אני ירדתי, אבל עד מהרה הבנתי שהתצפית מלמעלה הרבה יותר יפה ומוצלחת ועליתי בחזרה ותפסתי את המושב הכי טוב כי הוא התפנה. המושב מקדימה מתחת לגג כאילו אני נוהגת.

 

הורדתי מהאינטרנט - בכזה נסענו

 

בזמן שחיכינו בתחנת האוטובוס ראינו טעינת טקסי חשמלי

ליד בית המלון שלנו

עדיין למעלה אבל מתחת לגג

זווית הראיה מגובה של אוטובוס כזה היא מענינת וטובה יותר מאשר ברכב נמוך. הבעיה שיש בלונדון הרבה פקקים ועמדנו די הרבה והנסיעה איטית גם במקומות פחות מענינים. 

 

 

תא טלפון ישן עם סימון של נקודת אינטרנט – רעיון טוב לשימוש בתא כזה. יש מקומות בלונדון האינטרנט חלש מאד.

 קבצנים פזורים ברחבי העיר. מעניין האם הם תופסים תא טלפון ללילה.

 ראינו מנקי חלונות בסנפלינג 

מנקי חלונות

 

הופתעתי לגלות שעדיין יש חנויות לאספני בולים.

היה יפה לעבור ולראות מגובה האוטובוס את גשר לונדון

 

ב 12:00 התחיל גשם של ממש. 

 

מלפנינו ראינו אוטובוס כמו שלנו עם אנשים יושבים בחלק הפתוח עם מטריות,לא ייאמן! די נוראי לדעתי.

יושבים עם מטריות!

היה קשה לעקוב היכן אנחנו נמצאים במפה שקיבלנו על מסלול האוטובוס. מידי פעם עלה מישהו ואמר לנו. אחר כך הבנתי למה, כי בקומה למטה שומעים בכריזה שלא מגיעה למעלה. יש אוזניות כחולות (באוטובוס תיירים אדום האוזניות אדומות) שאישה אמרה לי שנמצאים בקופסה בכניסה. לא מתאים לי כי אין לי מקום באוזניים...  להפתעתנו ראינו מצבור של אוזניות על גגות תחנות האוטובוס. אנשים חושבים שזה מצחיק? מלבד זאת רחובות לונדון נקיים בצורה מעוררת קינאה. הורגש ונראה שעושים הרבה תחזוקה. 

אוזניות אדומות וכחולות על גג תחנה

 

הבעיה שאין ווישרים בחלונות למעלה. חבל שלא התקינו ווישרים למעלה כך כשהנהג למטה מפעיל את הווישרים אצלו גם למעלה ינקו את החלון. עובדה שבהחלט הפריעה. 

באוטובוס

 הסיבוב לקח 3 שעות. לכבודנו הגשם הפסיק כשהגענו לתחנה שעלינו ממנה והיא ממש ליד בית המלון. צוף עוד יותר לא הרגישה טוב. נסינו להכנס לחדר אבל כמובן שהכרטיס מפתח כבר לא פעיל מאז השעה 12 – זמן הצ'ק אאוט. סיגל ואני ירדנו לסדר את העניין והסכימו שנשאר בחדר, תמורת תשלום כמובן עד השעה 17:00 שזה ממש טוב לנו. אגב לא ייאמן מספר הכרטיסים שסיגל נאלצה לבקש עבור החדר שלה, כי הייתה מאבדת אותם. בסוף כשחזרה לישראל מצאה 3 כרטיסים בין חפציה.

מפתח חדר במלון

 

מים בלובי של המלון

 

מטריות להשכרה בלובי

מיכאל, הנהג הישראלי (12 שנה בלונדון) הגיע לפני הזמן וכך גם אנחנו. בדרך היה נחמד לשוחח איתו. המונית ממש גדולה ומפוארת. כסאות מרופדים ישיבה אחד מול השני. כמובן ששילמתי במזומן.

בשדה היתרו (טרמינל 4) היה ברור לבודקת ביטחון שהנזקקת לעזרה עם כרטיס נכה זו אני הזקנה והופתעה לגלות שזו סיגל. לקחו אותנו לאזור ששם מחכים אלו שמקבלים עזרה. כורסאות נוחות ואפשרות לשתית מים.

מיכאל המליץ לנו על עוגיות חמאה טעימות שכדאי לנו לקנות בשדה. אז קניתי. אלו עוגיות סקוטיות.

העוגיות הסקוטיות

 

סיגל החליטה בכל זאת לעשות גיחה קצרה לראות חנויות ומאד מהר הלכה לאיבוד. קיבלתי ממנה שיחה שהיא לא יודעת כיצד לחזור. הצלחתי לעזור לה. חיכיתי לה בפניה למקום שהיינו ונופפתי לה כשהתקרבה. הגיעה לשער 21 בזמן שהמקום שלנו היה ליד מספר 7. באו לקחת אותנו לשער של אלעל ושם חיכינו די הרבה. 

 

המטוס נראה כצעצוע אבל איתו טסנו

העליה למטוס הייתה לפי zone - אזורי ישיבה, שרשום על כרטיס הטיסה. לא לכולם היה מובן היכן זה כתוב וכשקראו לאנשים להגיע לא ידעו האם הכוונה אליהם. לידי עמדה אישה נחמדה ולא רחוק מאיתנו עמד דתי "דוס" עם כל הלבוש השחור, ראו עליו שהוא די אובד עצות. האישה לידי התקרבה אליו כדי להראות לו על הכרטיס שלו את אזור הישיבה שלו. ראיתי שהוא נבהל ונרתע ממנה. כשחזרה לעמוד לידי, לחשתי לה שהיא לא יכולה כך פשוט להתקרב אליו כל כך... היא נתנה מבט מבין ואומר שפשוט לא חשבה על זה....

מטוס גדול 787 אמנם מרווח, אבל היה מחניק, חשוך וחם. מסך גדול אישי לכל מושב. רק אצל סיגל הוא לא עבד ולא הצליחו לסדר אותו. אין אפשרות למנורת אור אישית ולא אוורור אישי. הביאו אוכל חם שלא הצלחנו לראות מה אנחנו אוכלים. הדיילת מדברת אלי בחושך - איך אבין אותה? קשה.

צוף הייתה מרוצה מהמסך ועקבה אחרי המטוס במפה המוקרנת . למדה מהר כיצד להפעיל את הכל.

 

היו הרבה טלטולים וקפיצות עקב כיסי אוויר. טיסה קשה ומאד מעייפת.

נחתנו בזמן בשעה 5:30. שי בא לאסוף את סיגל וצוף ואני חזרתי עם הרכבת לנהריה. חיכיתי רק 10 דקות. יש כל חצי שעה רכבת כך שהיה מאד נוח. אבי אסף אותי מהצומת.

חזרנו למציאות ההזויה והעצובה כאן.