1996 Jordan with Rachel Cohen

רקע על התקופה: אני לא יודעת כיצד לתאר את התחושות של פרוץ השלום עם ירדן בשנת 1994. כל כך מרגש היה לנסוע באוטובוס רגיל ברחובות בית שאן ולראות עמוד של תחנת אוטובס ברחוב בבית שאן שכתוב עליו בפשטות "ירדן", כאילו כאן אירופה ועוברים ממדינה למדינה פשוט כך.

הייתי אז חברת קיבוץ כפר רופין כך שהתגוררתי בסמוך לגשר שייח חוסין שבעמק בית שאן. את השטחים החקלאיים של מדינת ירדן ראיינו כל יום מכיוון שהקיבוץ שוכן בסמוך לגבול עם ירדן.

יום אחד רחל כהן התקשרה אלי ושאלה האם מתחשק לי להצטרף אליה לטיול מאורגן לירדן. מיד נענתי להצגה כי אכן סיקרן אותי לראות כיצד עמק הירדן ובעיקר עמק בית שאן (מה שבימיינו 2014, נקרא עמק המעיינות) - כפר רופין נראים מהצד הירדני. וחוץ מזה תמיד כיף עם רחל.

האוטובוס של הטיול המאורגן יצא ממרכז הארץ ואני חיכיתי בגשר שייח חוסיין להצטרף לקבוצה. (כאמור זהו טיול קרוב לבית)

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%92%D7%A9%D7%A8_%D7%A9%D7%99%D7%99%D7%97%27_%D7%97%D7%95%D7%A1%D7%99%D7%99%D7%9F

29.02.1996

באוטובוס התיירים היה מדריך ישראלי ובתחנת הגבול בשייח חוסיין הצטרף אלינו קצין ירדני שליווה אותנו לאורך כל הטיול. הוא היה בגדר נציג המלך (חוסיין).

גשר הגבול שייך חוסיין מהצד הירדני

משם הגענו לעיר Jerash.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%92%27%D7%A8%D7%A9

ג'ראש הגיעה למרום שגשוגה בתקופה הרומית. בעיר נערכו חפירות ושחזורים חלקיים והיא נחשבת לעיר השמורה ביותר במזרח התיכון. ביקרנו בתיאטרון הרומי, בקשת אדריאנוס וכן לאורכו של ה"קארדו מקסימוס" רחובה הראשי של ג'ארש. המקום מזכיר מאד את עתיקות בית שאן.

רחל למרגלות המבצר בג'ראש

נוף מהמבצר הצלבני

בשער הגדול עבר המלך בשערים הקטנים בני העם

התאטרון הרומי

  אני על הבמה בתאטרון הרומי

                               

רחל ברחוב

 

ג'ראש

 

אכלנו צהרים במסעדה Green Valley Rst. & Rest House. אוכל טוב. חומוס מעולה. כל הזמן מילאו את הכלים באוכל.

לפנות ערב הגענו לעיר הבירה רבת עמון (עמאן)http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A2%D7%9E%D7%90%D7%9F

 







והתארגנו בבית המלון Kaser Jeddah Suites Hotel. רחל ואני קיבלנו סייוטה ז"א כל דירה שכל אחת קיבלה חדר לבד וחוץ מזה היה סלון ומטבח. נחמד ונוח.

הלובי במלון

רחל בסלון של הסויטה

המטבחון בסויטה

מאוחר יותר בערב היינו במועדון לילה טיפוסי. הרבה ריקודי בטן. מסביב לשולחן אחד היו מספר גברים עם אישה אחת שהיה ברור שהיא "המארחת" (נוסח גיישה) הרבה מיניות באוויר. בשולחן שלנו היה הרבה יין. היה מאד שמח ואפילו אני רקדתי.

נחמה ועזרא רוקדים

        במועדון הלילה ברבת עמון

ארון בצורת החנזה בפטרה - בבית מלון קונטינטל

 1.03.1996
נסענו דרומה. ראינו בצידי הכביש עמדות קטנטנות למכירת קפה שחור. 

 

מבשלים ומוכרים קפה חם בצידי הכביש הראשי

הגענו לעיירה מידבא (Madaba), עיר מואבית, אשר נחשבה לאחת הערים החשובות בעבר הירדן העתיקה.

ראינו את רצפת הפסיפס המדהימה. הפסיפס (התגלה בשנת 1884) מתאר את מפת המזרח התיכון (מהמאה השישית לספירה), נמצא על ריצפתה של כנסיית סנט-ג'ורג' בעיר. רק חלק קטן מהפסיפס הזה שרד כיום על רצפת הכנסייה. הפסיפס מציג את ירושלים כעיר המרכזית באזור.


 

איברהים המדריך מסביר על ריצפת הפסיפס עם ירושלים

משם המשכנו לתצפית מרהיבה מהר נבו, אשר ממנו, לפי המסורת, צפה משה בארץ המובטחת

מהר נבו רואים חלק גדול של בקעת הירדן וההרים העוטפים את ירושלים, כולל ים המלח ויישובי הבקעה. בסמוך לתצפית מצויה כנסייה עם פסיפסים מדהימים ביופיים

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A8_%D7%A0%D7%91%D7%95

מקום קדוש לזכר הנביא משה

בתוך הכנסיה

 ריצפת הפסיפס הביזנטית מ531 לספירה

אני ליד פסל הנחושת המטה והנחש בראש ההר

ולעת ערב בחזרה לעמאן

רחל ושולי במסעדה

לילה טוב

2.03.1996
לאחר נסיעה ארוכה לאורך אוטוסטרדת המדבר (כביש האורך המזרחי של מדינת ירדן) באיכות כביש שעולה על הכביש המקביל לו בצד הישראלי, הגענו לפטרה – העיר הנבטית המפורסמת והקסומה.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%98%D7%A8%D7%94

בחרתי לרכב על סוס כשבדואי ירדני הולך לצידי ומוביל את הסוס. אפשרי לרכוב עד לכניסה לפטרה דרך "הסיק" החתור באבן הגיר האדומה באורך של 1.2 ק"מ וגובה קירותיו כ 70-100 מטר. המקצוקים הנישאים הם מרשימים ביותר. הכניסה לעיר היא דרך קניון סודי וצר, מעבר שזוהה רק לפני כ100 שנה.

 

תחנת סוסים

מסלול הסוסים במקביל למסלול הולכי הרגל

אמת מים שהנבטים בנו

הגענו לאתר "החזנה" הנחשב למבנה המפואר והמרשים ביותר בפטרה. כמו כן ראינו וביקרנו במבנים ובתיאטראות הרומיים, המקדשים העתיקים ובמערות החצובות בסלע

וזה מה שמתגלה ביציאה מהליכה בנקיק הצר - מדהים- בית האוצר

מבט מהחזנה לרחבה

 

 

התיאטרון - במרכז עיר המתים (בית הקברות) נמצא תיאטרון ענק ובו נכנסו בעבר כ8,000 איש! ההנחה היא שהתיאטרון שימש את הנבטים בפולחן המתים וקירבתו לחזנה מרמזת על קשר אפשרי בין האתרים. על התיאטרון ניתן לצפות מלמעלה או להיכנס לתוכו, שלא כמו בכל תיאטרון רומי רגיל הכניסה מצד הבמה, זאת בגלל שרובו חצוב בסלע ואי אפשר לחצוב כניסה מתחת לאדמה

התאטרון

 

תיאטרון רומי בפטרה

ראינו ילדים קטנים מסתובבים בקצה ההר. לא נראה שהם הולכים לבית הספר ולומדים . למרות שהלימודים בירדן חינם, כולל באוניברסיטה. האזרחים משכילים ואת העבודות הפשוטות מבצעים ערבים ממדינות ערב אחרות כמו מצרים.

 

אריה בסלע

 קברים

אני קונה פילם למצלמה

רחל, שולי ונחמה על המזבח

קבר אהרון "בהור ההר"

הצבעים מרהיבים ומלהיבים ביופים. תוצרות סלע יפות.

בסוף הטיול בפטרה הייתה לי הרגשה שיש עוד מה לראות ולטייל שם.

בסוף היום היפה הזה היינו בבית קפה עראבה בעמאן.

 

שולי, מוטי, רחל, עזרא ונחמה בבית קפה עראבה בעמאן

                        רחל מתנסה בעישון נרגילה                              מוטי וקצין הביטחון הירדני

מוטי מעשן נרגילה לרקע תמונת המלך חוסיין והמלכה נור

3.03.1996

הקליטה של הערוצים בטלויזיה הישראלית טובה לגמרי וכך גילינו לזוועתנו על פיגוע התאבדות של חמאס באוטובוס 18 בירושלים - 19 הרוגים. האווירה נהייתה קשה מאד. בלובי היה שקט. גם הירדנים הרגישו מאד לא נוח ולא נעים.

עם האוטובוס סיירנו בעמאן בשכונות החדשות והעשירות של העיר. עקב המתיחות עם הפלסטינים,

החליטו לא לתת לנו להסתובב בשוק ולקחו אותנו לקניון. שם היה מקרה לא נעים. שתי בנות חברות רצו לקנות שעון סיווטש. הן ניגשו לדוכן שעמד ברחבה בתוך הקניון ושאלו למחיר. הבחור הבין שהן ישראליות כי שמע אותן מדברות ביניהן, הוא אמר להן שלא ימכור להן כי הן ישראליות. הבנות היו המומות וסיפרו זאת למדריך שלנו. המדריך מיד דיווח על המקרה לקצין המלווה. בקיצור קמה מהומה והבחור הפלסטיני הזה נעצר מיד ואיבד את רשיון העסק שלו. עד כדי כך השנאה חזקה. הוסבר לנו שהוא נענש בעיקר מכיוון שהעיז להמרות את דבר המלך (המחייב לקבלת אורחים יפה גם של ישראלים).

אורג בחנות תיירים

מנפח זכוכית

מסגד עבדאללה על שם עבדאללה הראשון בן חוסיין (בערבית عبد الله الأول بن حسين, 1882-1951 ) הייה המלך הראשון של הממלכה ההאשמית של ירדן.(או בשמה בעת ייסודה: הממלכה ההאשמית של עבר הירדן).

 

מסגד עבדאללה ברבת עמון

בית הפרלמנט הירדני ברבת עמון

העיר עמאן (רבת עמון) נקייה מאד. את הנקיונות של הרחובות עושים בלילה כדי לא להפריע לתנועה.

מזבח עמאן במצודה בג'בל אל-קאלעה בעמאן

בדרך הבייתה עצרנו באום קייס – עיירה, השוכנת במרומי הגדה הדרומית של נהר הירמוך.

היא בנויה על חורבות גדרה הרומית, אחת מערי הדקפוליס. במקום שרידי אמפיתאטרון הבנוי מאבני בזלת, ולכן שמור טוב יחסית. ממרומי שרידיו תצפית על חלקה הצפוני של ישראל.

ראשית בניית העיר בתק' ההלניסטית (שלטון יוון), העיר נכבשה ע"י אלכסנדר ינאי מנהיג החשמונאים בשנת -101 בכיבוש הגלעד ולאחר מכן חזרה לידי רומא והופכת להיות חלק מברית עשרת הערים (הדקפוליס). מוזכרת גם בשמה גדר ואנו מכירים את המעיינות החמים של גדר (חמת גדר) שנמצאים בצד הישראלי ממש מתחתיה. מסופר שיהודה הנשיא שהיו לו קרקעות באזור (מאה שניה לספירה) התיר ליהודי גדרה לרדת למעינות החמים בשבת (חמת גדר) לרחצה ולמי שגר למטה לא הטיר לעלות, מכאן מובן שיש בזה עניין של בריאות. בעיר הייתה קהילה יהודית עשירה ביותר וזאת יודעים מתבליטים של מנורת שבעה קנים ושופר שהיו כנראה בבית הכנסת, בתק' הביזנטית גדרה הייתה מושב לבישוף שהשתתף בועידת ניקאה. עם הכיבוש המוסלמי העיר ירדה מגדולתה וננטשה ורק בשנות ה20 של המאה ה20 הוקם הכפר הנוכחי אום קייס.

ישבנו קצת בבית הקפה והשקפנו על הכנרת. נסענו בחזרה מאיזור מבוא חמה - בכביש המקביל לכביש 90 בצד שלנו. זו חוויה בפני עצמה.

אום קייס - רחל יורדת במדרגות

  

אום קייס - רואים את הכנרת ברקע

אום קייס - רחל כהן בבית קפה

מבט לישראל מאום קייס - הרי הגולן והכנרת

מבט מאום קייס לכנרת ולהרי הגולן

מבט לישראל בדרך הבייתה מירדן

הירמוך בדרך הבייתה מירדן

במסוף הגבול חזרה - שימו לב לכל השקיות עם הקניות....

לסיכום: סכ"ה לא הייתה הרגשה של חו"ל כי הנוף, האנשים, היו כמו בארץ. הייתה יותר הרגשה של טיול שנתי. היה מאד מעניין ויפה.