February 2018 - UK

אנגליה עם ג'ין 14-19.02.2018

יום רביעי 14.02.18

כמעט והנסיעה הזו לא יצאה לפועל. במקור התכנית לביקור נקבעה לסוף דצמבר בחופשת הכריסמס של ג'ין, אבל דווקא אז החליטו במקום העבודה שלה להכניס מערכת מחשוב חדשה וביטלו להם 3 ימים מהחופשה. לכן הזזתי את הביקור לפברואר. שבוע לפני הטיסה חליתי בדלקת שקדים ולקחתי אנטיביוטיקה שסיימתי יומיים לפני הטיסה. טוב שהיה לי חיידק ולא וירוס וכך יכולתי להילחם בו עם האנטיביוטיקה.

בנתב"ג בביקורת הגבולות (אחד מהם) שאלו אותי האם לונדון מחכה לי, עניתי שאני מקווה שהחברה הטובה שלי מחכה לי וזה הרבה יותר חשוב. האם אצליח הפעם למצוא את ג'ין ביתר קלות מפעם שעברה?

השקיעה שנראתה מחלון המטוס הייתה מהממת. אדומה אש, בורדו חזק עם צהוב ואחר כך לילה שחור. ניסיתי לצלם וזה מה שיצא. לא יפה כמו במציאות אבל גם משהו.

ישבה לידי אישה אנגליה דתיה יהודית נחמדה, קראה את שיר השירים באותיות קידוש לבנה על השולמית. לא יכולתי להימנע מלקרוא גם. האמת זו ממש פורנוגרפיה :) לא התאפקתי ואמרתי לה ששמי הוא שולמית. היא שמעה שיש לי דרכון אוסטרי כי שאלתי האם אני צריכה למלא טופס כניסה למדינה, אבל הבינה שאני ישראלית. התפתחה שיחה ידידותית. גם היא ממוצא אוסטרי כמוני (ההורים) וכך יצא ששוחחנו בגרמנית עם קצת אנגלית. אמרה שמאז שהוריה נפטרו לא יוצא לה לדבר גרמנית לכן שמחה לדבר עם מישהו בגרמנית. האמת שהיא מדברת אידיש עם בעלה (שמעתי) וזה הרי גרמנית מעורבת עם עברית.

הדיילים אמרו לי שאני צריכה למלא טופס כניסה אבל זה לא היה נכון. לא נורא. הכניסה הייתה מהירה מאד ועצמאית - סקירת דרכון מבט לצילום זיהוי וזהו. למזוודה לקח זמן להגיע וכך גם לתקשורת בטלפון הנייד.

היכן ג'ין? לאחר שהוואטסאפ התעורר התחלנו לדבר. ג'ין אמרה שעלי לצאת בקומה השניה בPassenger pick up הבעיה הייתה שאין שלט כזה בשום מקום העובדים שם בקושי מדברים אנגלית ולא כל כך מתמצאים. בסופו של דבר מצאתי עובד עם חזות בריטית והוא אכן מיד הבין עניין. טוב שג'ין עדיין עם אותה מכונית וזיהיתי אותה מרחוק.

היה כיף להיפגש ומרגש. כמעט ולא האמנתי שאכן נפגשנו שם.

Weedon

בלילה התקשתי בנשימה, כי האף נסתם לי כליל. היה מוזר כי כשירדתי למקום קריר יותר נפתחו לי הנחיריים וכשעליתי חזרה שוב נסתם. מוזר. 

יום חמישי 15.02.18

יום שטוף שמש שיקרית 3⁰c - 7⁰c.

מחלון החדר בו ישנתי ראיתי סנאים בחצר הבית וציפורים שונות וחמודות. באנגליה הטיפול והדאגה לציפורים ועופות מאד מפותח. בכל החצרות יש מתקנים להאכלת ציפורים ואגן מים. יש מין תחרות על הגעה לאוכל. הסנאים די השתלטו על המקום.

היונים מביטות בסנאי שהשתלט על השובך עם האוכל

 אקרובטיקה של סנאי להגיע לאוכל הציפורים

 הבית של ג'ין הוא משנת 1821

 

לאחר אורחת הבוקר הגענו לכניסה לגינות השאטו של רוטשילד Waddesdon Manor  אשר בBuckinghamshire  . הטירה הגדולה ביותר בסגנון צרפתי מחוץ לצרפת.

טירה צרפתית בסגנון ניאו-רנסנס בין 1874 ל -1889 נבנתה לברון פרדיננד דה רוטשילד (1839-1898)  כבית מגורים לסופשבוע מפואר וכמקום לאוסף שלו. החבר האחרון במשפחת רוטשילד שבבעלותו היתה הטירה היה ג'יימס דה רוטשילד (1878-1957.(הוא הוריש את הבית ואת תוכנו לארגון הלאומי. כיום היא מנוהלת על ידי קרן רוטשילד בראשותו של יעקב רוטשילד, הברון רוטשילד הרביעי  .

https://en.wikipedia.org/wiki/Waddesdon_Manor

הגענו בשעה עשר ואז התברר לנו שהמקום נפתח רק בשעה 11:00. היה קר מאד בחוץ ונשארנו לחכות במכונית ובנתיים לתצפת על משפחות עם ילדים קטנים שהגיעו מוקדם כמונו (באמת לא ברור למה הפתיחה רק ב11:00). שמנו לב שכמעט לכל הילדים יש גלימות כמו של סופרמן. התברר שהשבוע הוא שבוע של גיבורי העל ויש כאן פעילויות לכבוד זה. הם השתוללו על הדשא והתמלאו בוץ.

העדפנו ללכת לטירה ברגל ולא לקחת את השאטל לשם. השבילים מכוסים בשבבי עץ כנגד הבוץ הרב. 

 

כל הפסלים מכוסים בבד כדי לשמור עליהם מפני צינת החורף. המזרקות לא מופעלות בגלל הקור והקיפאון. הפסלים נראים כרוחות רפאים.

                                                          מבקבוקים                                             

נכנסנו ל Power house שם ראינו סרטון הסבר על המקום. מצאתי קטע ממנו בyoutube

https://www.youtube.com/watch?v=GIh8TB4aQMM

 משם הלכנו לאורוות שהן עכשיו מקום של בית קפה ומסעדה. ממש נחמד ויפה. במקום הזה נערכות גם חתונות.

התישבנו לנו בבית קפה לשתיה ועוגה. מראה פשוט וכפרי. צחקנו על העוגות בצורת שיניים תותבות. 

 

תצפתנו על המשפחות עם הילדים. יש עכשיו חופשה במסגרות הלימוד וצריך להעסיק את הילדים.

יש אזור כלובים גדולים ומפוארים של ציפורים. תחביב של משפחת רוטשילד.

היה נחמד מאד, אבל כדאי להגיע לפה כשהכל פעיל ופתוח. חזרנו לחנייה עם השאטל.

משם נסענו לקניות מוצלחות בAylesbury Dunelm. כאן הרבה יותר זול. עשיתי הכרות עם גזר לבן Pastinaca sativa/Parsnip. ג'ין קנתה כדי להכין לי ואכן טעים ואהבתי.

גזר לבן

כשחזרנו הבייתה ג'ין הכינה ארוחת ערב דגים לתפארת. ארוחה מאד טעימה ובדיוק כמו שאני אוהבת.

דיברנו עם בן דודי דניאל בטלפון וקבענו שאולי ניפגש ביום ראשון אחה"צ.

אה שכחתי לספר שאיבדתי את קולי. מלבד זאת הלילה עבר טוב מאד, ישנתי ממש טוב עם נשימה טובה.

  יום שישי 16.02.18

יום שמש שיקרית 1⁰c - 9⁰c  יום יפה.

נסענו ל Central Milton Keynes מרכז קניות מודרני ענקי לחנות של John Lewis

"ג'ון לואיס" היא רשת של חנויות כלבו יוקרתיות הפועלות ברחבי בריטניה. חנות ג'ון לואיס הראשונה נפתחה בשנת 1864 ברחוב אוקספורד, לונדון.  בעצם זה קואופראטיב, כי לכל עובד בחנות יש מניה בחנות, כך שכולם שותפים. כשפונים בשאלה לעובד והוא לא יודע את התשובה, הוא אומר שילך לשאול את השותף שלו. מאד קשה להתקבל לעבודה ברשת הזו, למיותר לציין שזהו מקום עבודה מבוקש מאד בגלל תנאי העבודה הטובים. העובדים הינם ברמה גבוהה ואינטליגנטים. האמת זה ממש מורגש ומאד מוסיף להנאה של הקנייה.

שתינו ואכלנו עוגיות אנגליות טיפוסיות. זו עוגיה יבשה מאד אבל קריספית. הייתה טעימה לי עם קצת דבש. 

 

מבלי שהרגשנו עברו שלוש שעות והיינו חייבות למהר לחזור למכונית לפני שהחנייה תסתיים. מאד קשוחים כאן בעניין חניות. מחלקים דוחות במהירות רבה. הצלחנו להגיע (האמת 3 דקות איחור) מבלי לקבל דו"ח.

בדרך ראינו אוהלים ועגלות קניות לצידם נעולים בשרשרת, מתחת לגשרי מעבר. הומלסים שכנראה לא מגורשים משם.

מזל שלא השתהנו יותר זמן בקניון כי הדרך לBury התארכה יותר מהצפוי עקב פקקים (הבנתי שתמיד יש פקקים בימי שישי) הינו צריכים לעצור בחנות Tesco שם ג'ין קנתה בקבוק שרי מתנה לדודה שלה ואני קניתי בבית המרקחת דברים שיכולים לעזור לי וויטמינים שכאן הם ממש יותר זולים מאשר בישראל. משם המשכנו בזריזות לHonington וכשהגענו לאמא של ג'ין היה לנו זמן קצר להתארגן, כדי לצאת למפגש הבנות במסעדה Bill's ב Bury St. Edmunds. בקושי מצאנו חניה שם, כי הרבה חניות שמורות לנכים. מיהרנו ללכת למסעדה וכשכבר כמעט הגענו, ג'ין נזכרה ששכחה את מתנת יום ההולדת לואלרי באוטו. ג'ין הורידה נעלים (!) ורצה חזרה למכונית. קר. אבני המדרכה קרים מאד באוויר היה בערך 2 מעלות צלסיוס. הצחיק אותי. כשחזרה אמרתי לה שאם תהיה חולה זה לא יהיה בגללי. שש הנשים כבר ישבו ליד השולחן ושתו משקאות חריפים. יש תרבות שתיה חריפה מפותחת כאן. שותים לפני האוכל. אז גם אני הזמנתי משהו שהיה טעים "Wild Sussex elder flower cordial Frozen blackberry" עד עכשיו אני לא יודעת מה שתיתי. הזמנתי פאי של דגים ופירות ים ממש טעים. התמוגגתי מהצלחת הבחירה והטעם. 

בינתיים אישה במסעדה התעלפה והזמינו אמבולנס, שהגיע מהר ועוד טיפל בה די הרבה זמן בתוך הרכב ליד המסעדה. שתים מהחברות של ג'ין הכינו אורגמי מהמפיות. קרול שלידי ניסתה כוחה בהכנת אוניה, קצת הסתבכה והצלחתי לעזור לה בזה. אחרת הכינה קומקום מדהים. סופו של הקומקום הזה היה להספיג את החלב שהמלצרית שפכה על השולחן כשהביאה את השתיה החמה.

הקומקום מהמפית

 

Bury St. Edmunds

היה מאד חשוך בדרך מהמסעדה לבית של אמא של ג'ין. הנסיעה היא בדרך צרה בין שדות. רוחב הכביש הוא לרכב וחצי אבל זו דרך דו צדדית. ראינו אילה אחת מתה בצד כנראה נפגעה ממכונית ואילה אחת בגודל של כלב גדול שעמדה בצידי הכביש.

בבית של אמא של ג'ין היה לי חשמל סטטי בשערות. מי היה מאמין. לאורך כל הימים באנגליה בערו לי השפתיים מיובש. מזל שהבאתי איתי משחה לשפתיים (תודה לרג'ני) אבל ההרגשה כואבת ולא נעימה. אמרו לי שזה כנראה מהרוח (שלא הרגשתי בה). הילדים שמסתובבים בחוץ כולם עם לחיים אדומות מיובש וקור.

יום שבת 17.02.18

יום יפה ⁰c - 9⁰c  -2 מרגיש יותר קר.

ישנתי טוב מאד אבל קמתי עם עינים אדומות מאד ונפוחות. כל יום אני ממציאה תופעה חדשה. כנראה שלא כדאי לטוס זמן קצר אחר מחלה. יש לי טיפות עיניים סטריליות כך שהסתדרתי. העיקר שאני מרגישה טוב.

הדלתות כאן הן כמו בבית של ג'ין. אופיני אנגלי. הדלת מעץ והידיות הן בריח.

 

עיניין ושיעשע אותי שלכאן עדיין מגיע החלבן. בעצם החלבן יכול להביא לא רק בקבוקי חלב אלא גם לחם, ביצים קצת ירקות, אם רוצים. זו גירסה מוקדמת של המשלוחים מהחניות שנפוצים בימינו.

 סימון למספר הבקבוקים המבוקש

בכלל באזור הזה של אנגליה יש הרגשה של מסע בזמן הן מבחינת מראה הרחובות והבתים  וגם בתוך הבתים. נותן הרגשה מיוחדת מענינת ונחמדה.

אכלנו ארוחת בוקר נחמדה בבית ונכנסנו למכונית של ג'ין, כדי לנסוע לדודה שלה, אחות גדולה של האמא. לאחר דקת נסיעה עצרנו בצד. למה? כי הגענו לדודה. זה היה משעשע. לא שמעתי שדיברו על כך שניסע עם המכונית למרות המרחק הקצר, כי אחר כך ניסע משם למסעדה לארוחת צהרים.

לדודה הייתה יום הולדת 96. כצילצלו בדלת היא לא פתחה לנו אותה. לאחותה יש מפתח ונכנסנו. שקט. הרגשה קצת עם דאגה....בכל זאת בת 96 גרה לבד בבית גדול עם חתול. 

 בסוף התברר שהיא פשוט לא הייתה עם מכשירי השמיעה ולא שמעה אותנו. ג'ין נתנה לה את מתנת יום ההולדת - בקבוק שרי שהיא אוהבת! שתינו תה אנגלי במטבח והיה נחמד. 

כמובן ששתינו תה

הדודה לא רצתה להצטרף אלינו למסעדה ולפני שעזבנו אמרה שהיא תשתנה כוס שרי ואחר כך גם תאכל משהו. 
היינו במסעדה "The Cadogam" היה נחמד וטעים.
 

כשהחזרנו את האמא לביתה ישבנו איתה קצת ליד האח. עלי לציין שישיבה ליד אח מאד מרדימה. היה לי קשה להישאר ערה.

 מבט מחלון החדר והאח בסלון

אמא של ג'ין חושבת על קניית בית באיזור קרוב לכפר של ג'ין וכאן הן בוחנות תוכנית של בית שמצא חן.

בודקות תוכנית של בית חדש

יצאנו לדרך חזרה לWeedon, הרי בערב יש לנו הצגה לראות. בדרך עוברים בין שדות חקלאיים. הכביש צר ולא פעם נדמה שנתנגש במכונית שבאה ממול. הרבה חוות. 

  

מועדון הכפר ממש ליד הבית של ג'ין

הגענו עייפות מאד והלכנו לנמנם קצת כדי שלא נרדם במחזמר.

בית התאטרון

התקשרתי לדניאל הוא שמע את קולי ואמר שבשבילו אני חולה. קצת נבהל נראה לי. דווקא חשב להגיע אלינו אבל ניפגש כשיגיעו לישראל באוקטובר השנה.

ההופעה בWaterside Theater  Aylesbury  - בעיר הקרובה. 
היה מוזר שבחניון הקרוב לתאטרון, הנסיעה בתוכו היא בצד ימין! שם המחזמר "Blood Brothers" משחק ותפאורה טובים. 

יום ראשון 18.02.18

גם היום קר ויפה ללא גשם.

החלטנו על יום רגוע ושליו. הציפורים מאד רגישות וקשה מאד לצלם אותן. אני לא יודעת איך אבל הן מרגישות שאני צופה בהן מעבר לדלת עם המצלמה ביד.

 הצלחתי לצלם את אדום החזה

נסענו למשתלה גדולה מאד ויפה The Edinburgh Woollen Mill World's End Garden Center - Aylesury Road Wemdpver. התברר שצמוד למשתלה יש מתחם של מסעדה וחנויות. חנות בגדים יפים עם דברים לטעמי בsale והכי חשוב ג'ין מצאה כובע סגול יתום ויחידי שנשאר ליד הכפפות בדיוק בשבילי בזיל הזול. פשוט חיכה רק לי.

המשכנו ל Wendover עיר יפה

https://en.wikipedia.org/wiki/Wendover

נכנסנו לבית קפה בבחירה אקראית. זו הפעם הראשונה של ג'ין כאן. הייתה זו בחירה טובה. בית קפה שהוא גם בית שוקולד מיוחד Rumsey's Chocolaterie לכן עם הקפוצ'ינו והקפה לאטה הזמנו דוגמאות מהשוקלדים. לא זוכרת את כל הסוגים. השוקולד לאטה ושוקולד השמפניה היו טעימים מאד. גם שני האחרים.

משם הלכנו לחנות של דברי אומנות ולחנות עתיקות. מבחוץ חנות העתיקות לא נראתה גדולה. זהו בית מגורים עם מספר חדרים שמילאו בעתיקות. היה יפה, מעניין ומהנה.

הגענו למרכז Aylesbury לקניון רגיל הסתבובנו שם קצת וכשחזרנו למכונית התברר שקיבלנו קנס על החנייה. ג'ין הייתה בטוחה שהיום לא צריך לשלם על החניה כאן (כך הבינה מהשלט אבל התברר שבאותיות הקטנות היה רשום שכן צריך לשלם 1.5 פאונד). מאד מרגיז כי נראה שבכוונה כתוב בצורה כזו שאנשים יתבלבלו. נוסף לכך לא היה מעניין כאן והאווירה לא נחמדה. סתם מקום. ג'ין אמרה שלא תחזור לכאן יותר.

מספר דקות לאחר שנכנסנו לבית החם של ג'ין נסתם לי שוב האף! יכולתי לנשום רק דרך הפה, נשימות כבדות. כל כך מוזר ממה זה יכול לקרות? למה אני מגיבה? כל היום הייתי בסדר גמור. אפילו העיניים השתפרו.

שתינו יין ליד האח והיה נחמד ונעים יחדיו.

יום שני 19.02.18 חזרה הבייתה

קמנו ליום אנגלי טיפוסי. הימים הקודמים לא היו כאלה. גשם וערפל ואפור מאד. 

ארוחת בוקר

אחרי ארוחת הבוקר יצאנו למלא דלק. שמתי לב שאין הרבה תחנות דלק באזורים כאן. נסענו לאחת שממקומת בכיוון ההפוך לשדה התעופה לוטן. ראינו בדרך ילדים הולכים לבית הספר. גם מוסלמיות בלבושן.

הגעתי לשדה התעופה Luton בזמן. שדה התעופה לא גדול והגישה למטוסים כמו פעם - עולים במדרגות למטוס. המטוס 737 גם היה כמו פעם עם מסך לבידור בין מספר מושבים ויכולים לראות רק מה שמשדרים וזהו.

הגעתי לישראל ביום שרכבת ישראל החליטה לעצור את הקווים בין נתב"ג לנתניה. שי בא לקחת אותי והביא אותי לנתניה במזל גדול הצלחתי לעלות לרכבת לנהריה, שכבר הייתה בתחנה. הייתי האחרונה שעלתה עליה. לולא הצלחתי הייתי צריכה לחכות שעה שלמה לרכבת הבאה. טוב שנחסך ממני.

היה ביקור טוב ונהנתי עם ג'ין. היה מעניין לראות כיצד חיים שם בחורף.