UK+Jordan+Turkey

סוף שבוע במרמריס שבטוריקה עם לאה, דב, רחל, שבתאי וטלי יולי 2000

הערה: הפוסט הזה נכתב בשנת 2014 לאחר פטירתה של חברתנו היקרה לאה ז"ל.

ב27 ביולי 2000 בלילה מצאנו עצמנו בMarmaris שבטוריקה יחד עם חברינו לאה ודב, רחל, טלי ושבתאי. הרעיון והארגון היה של רחל כמובן. הטיסה לשם הייתה חוויה מיוחדת עבורנו כי זו הייתה בפעם הראשונה (והאחרונה לרגע זה) שטסנו ב”חבילת הכל כלול”. לידי ישב בחור שזו לו הטיסה הראשונה בחייו והוא ממש פחד ושאל אותי שאלות של ילדים. נחתנו ב Dalaman Airport.הנמצא 100 ק"מ מבית המלון המוזמן לנו. באוטובוס, בהסעה שמחלקת את התיירים לבתי המלון, הייתה אווירה אמיתית של "משה הבאת את הגרעינים?”. צחקנו.

רוב התיירים ירדו בעיר. לאחר 4 ק"מ מחוץ לעיר, הגענו לבית מלון מפואר של 5 כוכבים Mares Hotel השוכן לחוף הים האגאי, באמת מקום יפה. הגענו בלילה ונתקלנו בבעיה שהחדר שאמור להיות מותאם לנכים בכסא גלגלים, לא מתאים למצבו של שבתאי. אין אפשרות להיכנס עם הכסא לחדר הרחצה! אחרי דין ודברים בעזרת מדריך האוטובוס, שיחות טלפון - היגיעו למסקנה שזה המצב ואין מה לעשות בנידון! מי היה מאמין על בית מלון 5 כוכבים. מאוכזבים ומרוגזים הלכנו לישון.

בדלפק חושבים מה לעשות. השיער הארוך והיפה הוא של טלי

יום שישי 28.07.2000

למחרת נפגשנו רעננים לארוחת הבוקר השופעת מכל טוב.

בארוחת הבוקר

התארגנו בבגדי ים וירדנו לחוף הים האגאי – רצועת חוף של בית המלון, להשתכשך בים היפה ונחנו בכסאות הנוח. היה ממש נופש ופסק זמן מהיום יום.

"לחיים"

אבי ודב במים

בארוחת הערב

אחרי ארוחת הערב יצאנו לסיור לילי בעיר מרמריס (4 ק"מ מהמלון) והסתובבנו בין החנויות. היה מאד חם ולח ממש כמו בארץ. בכל זאת היה נחמד בעיקר בזכות החברה....

"מרמריס (Marmaris) נחשבת לאחת מערי הנופש המפותחות ביותר בטורקיה. היא ממוקמת על מפרץ יפהפה בחלקו הדרומי של חוף הים האגאי בטורקיה במקום בו ישבה בעבר העיר העתיקה פיקוס (Phykos), כשמסביבה גבעות מכוסות אורנים. משמעות השם מרמריס, היא "תלו את האדריכל" ובטורקית Mimari as, כך על פי האגדה המקומית, הגיב סולימן הגדול למראה הטירה שהייתה במקום כאשר עבר בעיר בדרכו לכבוש את רודוס הסמוכה. מרמריס הינה שילוב מוזר של סגנונות אירופאים ומזרח תיכוניים, המזכירים לישראלים את עכו, אילת ויפו - הרבה צבע, הרבה שמחת חיים והרבה הרבה ים. “

במרכז העיר

יום שבת 29.07.2000

שכרנו טרנזיט מרווח עם נהג שייקח אותנו לסיור במקומות שנגישים גם לשבתאי.

עצרנו במקום נחמד בחוף קיזקומו (Kızkumu) שבאורהנייה. כשמתקרבים אל החוף מבחינים בתופעה מיוחדתו- אנשים מהלכים על המים. רצועת קרקעית ים מוגבהת (באופן טבעי) הנמתחת מקו החוף אל תוך מי הים מאפשרת למתרחצים כאילו להלך על פני המים ולהגיע בהליכה למרחק גדול מקו החוף. המים כחולים ושקטים, היערות הירוקים על צלעות ההרים והגבעות שמסביב. ירוק והרבה מים -מעורר קינאה.

רואים את האנשים באמצע המים על רצועת יבשה ?

לאה ואני במים

הגענו לכפר טורקי טיפוסי והתישבנו לכוס תה ודבש מקומי מעצי האורנים. מאד טעים. קנינו צנצנת דבש.

נוף מהבית בכפר. כוורות מתחת לעץ.

בסוכה בכפר שותים תה

משם הגענו למקום מיוחד מאד מוצל ונעים בו יש מסעדת דגים שצמוד אליה מגדלים פורלים בנהר. מי הנהר קרירים ולכן גם מקררים בהם את בקבוקי הבירה. טעם הפורלים הטריים היה פנטסטי.

דב ואבי על הגשר

שבתאי מחכה ומימין כלובי הפורלים

המסעדה וכלובי הפורלים. הבחור מקרר את בקבוקי הבירה.

חזרנו למלון להתרענן ולהנות עוד מהים.

לאה, דב ואבי במים

לאה ודב במים בצד ימין

יום ראשון 30.09.2000

צולם מהאוטובוס

בדרך חזרה לשדה התעופה התפעלנו במיוחד משיטת שטיפת המכוניותשראינו מחלון האוטובוס - צינור בגובה יוצא לצידי הכביש ומים זורמים וזורמים ללא הפסק. מכונית באה נעמדת מתחת לזרם המים וכך המכונית מתנקה... כן מים לא חסרים שם.

שמתי לב שטלי הצליחה באופן מרשים לא להצטלם. ממש לא ברור לי מדוע.

רקע על התקופה: אני לא יודעת כיצד לתאר את התחושות של פרוץ השלום עם ירדן בשנת 1994. כל כך מרגש היה לנסוע באוטובוס רגיל ברחובות בית שאן ולראות עמוד של תחנת אוטובס ברחוב בבית שאן שכתוב עליו בפשטות "ירדן", כאילו כאן אירופה ועוברים ממדינה למדינה פשוט כך.

הייתי אז חברת קיבוץ כפר רופין כך שהתגוררתי בסמוך לגשר שייח חוסין שבעמק בית שאן. את השטחים החקלאיים של מדינת ירדן ראיינו כל יום מכיוון שהקיבוץ שוכן בסמוך לגבול עם ירדן.

יום אחד רחל כהן התקשרה אלי ושאלה האם מתחשק לי להצטרף אליה לטיול מאורגן לירדן. מיד נענתי להצגה כי אכן סיקרן אותי לראות כיצד עמק הירדן ובעיקר עמק בית שאן (מה שבימיינו 2014, נקרא עמק המעיינות) - כפר רופין נראים מהצד הירדני. וחוץ מזה תמיד כיף עם רחל.

האוטובוס של הטיול המאורגן יצא ממרכז הארץ ואני חיכיתי בגשר שייח חוסיין להצטרף לקבוצה. (כאמור זהו טיול קרוב לבית)

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%92%D7%A9%D7%A8_%D7%A9%D7%99%D7%99%D7%97%27_%D7%97%D7%95%D7%A1%D7%99%D7%99%D7%9F

29.02.1996

באוטובוס התיירים היה מדריך ישראלי ובתחנת הגבול בשייח חוסיין הצטרף אלינו קצין ירדני שליווה אותנו לאורך כל הטיול. הוא היה בגדר נציג המלך (חוסיין).

גשר הגבול שייך חוסיין מהצד הירדני

משם הגענו לעיר Jerash.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%92%27%D7%A8%D7%A9

ג'ראש הגיעה למרום שגשוגה בתקופה הרומית. בעיר נערכו חפירות ושחזורים חלקיים והיא נחשבת לעיר השמורה ביותר במזרח התיכון. ביקרנו בתיאטרון הרומי, בקשת אדריאנוס וכן לאורכו של ה"קארדו מקסימוס" רחובה הראשי של ג'ארש. המקום מזכיר מאד את עתיקות בית שאן.

רחל למרגלות המבצר בג'ראש

נוף מהמבצר הצלבני

בשער הגדול עבר המלך בשערים הקטנים בני העם

התאטרון הרומי

אני על הבמה בתאטרון הרומי

רחל ברחוב

ג'ראש

אכלנו צהרים במסעדה Green Valley Rst. & Rest House. אוכל טוב. חומוס מעולה. כל הזמן מילאו את הכלים באוכל.

לפנות ערב הגענו לעיר הבירה רבת עמון (עמאן)http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A2%D7%9E%D7%90%D7%9F

והתארגנו בבית המלון Kaser Jeddah Suites Hotel. רחל ואני קיבלנו סייוטה ז"א כל דירה שכל אחת קיבלה חדר לבד וחוץ מזה היה סלון ומטבח. נחמד ונוח.

הלובי במלון

רחל בסלון של הסויטה

המטבחון בסויטה

מאוחר יותר בערב היינו במועדון לילה טיפוסי. הרבה ריקודי בטן. מסביב לשולחן אחד היו מספר גברים עם אישה אחת שהיה ברור שהיא "המארחת" (נוסח גיישה) הרבה מיניות באוויר. בשולחן שלנו היה הרבה יין. היה מאד שמח ואפילו אני רקדתי.

נחמה ועזרא רוקדים

במועדון הלילה ברבת עמון

ארון בצורת החנזה בפטרה - בבית מלון קונטינטל

1.03.1996
נסענו דרומה. ראינו בצידי הכביש עמדות קטנטנות למכירת קפה שחור.

מבשלים ומוכרים קפה חם בצידי הכביש הראשי

הגענו לעיירה מידבא (Madaba), עיר מואבית, אשר נחשבה לאחת הערים החשובות בעבר הירדן העתיקה.

ראינו את רצפת הפסיפס המדהימה. הפסיפס (התגלה בשנת 1884) מתאר את מפת המזרח התיכון (מהמאה השישית לספירה), נמצא על ריצפתה של כנסיית סנט-ג'ורג' בעיר. רק חלק קטן מהפסיפס הזה שרד כיום על רצפת הכנסייה. הפסיפס מציג את ירושלים כעיר המרכזית באזור.

איברהים המדריך מסביר על ריצפת הפסיפס עם ירושלים

משם המשכנו לתצפית מרהיבה מהר נבו, אשר ממנו, לפי המסורת, צפה משה בארץ המובטחת

מהר נבו רואים חלק גדול של בקעת הירדן וההרים העוטפים את ירושלים, כולל ים המלח ויישובי הבקעה. בסמוך לתצפית מצויה כנסייה עם פסיפסים מדהימים ביופיים

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A8_%D7%A0%D7%91%D7%95

מקום קדוש לזכר הנביא משה

בתוך הכנסיה

ריצפת הפסיפס הביזנטית מ531 לספירה

אני ליד פסל הנחושת המטה והנחש בראש ההר

ולעת ערב בחזרה לעמאן

רחל ושולי במסעדה

לילה טוב

2.03.1996
לאחר נסיעה ארוכה לאורך אוטוסטרדת המדבר (כביש האורך המזרחי של מדינת ירדן) באיכות כביש שעולה על הכביש המקביל לו בצד הישראלי, הגענו לפטרה – העיר הנבטית המפורסמת והקסומה.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%98%D7%A8%D7%94

בחרתי לרכב על סוס כשבדואי ירדני הולך לצידי ומוביל את הסוס. אפשרי לרכוב עד לכניסה לפטרה דרך "הסיק" החתור באבן הגיר האדומה באורך של 1.2 ק"מ וגובה קירותיו כ 70-100 מטר. המקצוקים הנישאים הם מרשימים ביותר. הכניסה לעיר היא דרך קניון סודי וצר, מעבר שזוהה רק לפני כ100 שנה.

תחנת סוסים

מסלול הסוסים במקביל למסלול הולכי הרגל

אמת מים שהנבטים בנו

הגענו לאתר "החזנה" הנחשב למבנה המפואר והמרשים ביותר בפטרה. כמו כן ראינו וביקרנו במבנים ובתיאטראות הרומיים, המקדשים העתיקים ובמערות החצובות בסלע

וזה מה שמתגלה ביציאה מהליכה בנקיק הצר - מדהים- בית האוצר

מבט מהחזנה לרחבה

התיאטרון - במרכז עיר המתים (בית הקברות) נמצא תיאטרון ענק ובו נכנסו בעבר כ8,000 איש! ההנחה היא שהתיאטרון שימש את הנבטים בפולחן המתים וקירבתו לחזנה מרמזת על קשר אפשרי בין האתרים. על התיאטרון ניתן לצפות מלמעלה או להיכנס לתוכו, שלא כמו בכל תיאטרון רומי רגיל הכניסה מצד הבמה, זאת בגלל שרובו חצוב בסלע ואי אפשר לחצוב כניסה מתחת לאדמה

התאטרון

תיאטרון רומי בפטרה

ראינו ילדים קטנים מסתובבים בקצה ההר. לא נראה שהם הולכים לבית הספר ולומדים . למרות שהלימודים בירדן חינם, כולל באוניברסיטה. האזרחים משכילים ואת העבודות הפשוטות מבצעים ערבים ממדינות ערב אחרות כמו מצרים.

אריה בסלע

קברים

אני קונה פילם למצלמה

רחל, שולי ונחמה על המזבח

קבר אהרון "בהור ההר"

הצבעים מרהיבים ומלהיבים ביופים. תוצרות סלע יפות.

בסוף הטיול בפטרה הייתה לי הרגשה שיש עוד מה לראות ולטייל שם.

בסוף היום היפה הזה היינו בבית קפה עראבה בעמאן.

שולי, מוטי, רחל, עזרא ונחמה בבית קפה עראבה בעמאן

רחל מתנסה בעישון נרגילה מוטי וקצין הביטחון הירדני

מוטי מעשן נרגילה לרקע תמונת המלך חוסיין והמלכה נור

3.03.1996

הקליטה של הערוצים בטלויזיה הישראלית טובה לגמרי וכך גילינו לזוועתנו על פיגוע התאבדות של חמאס באוטובוס 18 בירושלים - 19 הרוגים. האווירה נהייתה קשה מאד. בלובי היה שקט. גם הירדנים הרגישו מאד לא נוח ולא נעים.

עם האוטובוס סיירנו בעמאן בשכונות החדשות והעשירות של העיר. עקב המתיחות עם הפלסטינים,

החליטו לא לתת לנו להסתובב בשוק ולקחו אותנו לקניון. שם היה מקרה לא נעים. שתי בנות חברות רצו לקנות שעון סיווטש. הן ניגשו לדוכן שעמד ברחבה בתוך הקניון ושאלו למחיר. הבחור הבין שהן ישראליות כי שמע אותן מדברות ביניהן, הוא אמר להן שלא ימכור להן כי הן ישראליות. הבנות היו המומות וסיפרו זאת למדריך שלנו. המדריך מיד דיווח על המקרה לקצין המלווה. בקיצור קמה מהומה והבחור הפלסטיני הזה נעצר מיד ואיבד את רשיון העסק שלו. עד כדי כך השנאה חזקה. הוסבר לנו שהוא נענש בעיקר מכיוון שהעיז להמרות את דבר המלך (המחייב לקבלת אורחים יפה גם של ישראלים).

אורג בחנות תיירים

מנפח זכוכית

מסגד עבדאללה על שם עבדאללה הראשון בן חוסיין (בערבית عبد الله الأول بن حسين, 1882-1951 ) הייה המלך הראשון של הממלכה ההאשמית של ירדן.(או בשמה בעת ייסודה: הממלכה ההאשמית של עבר הירדן).

מסגד עבדאללה ברבת עמון

בית הפרלמנט הירדני ברבת עמון

העיר עמאן (רבת עמון) נקייה מאד. את הנקיונות של הרחובות עושים בלילה כדי לא להפריע לתנועה.

מזבח עמאן במצודה בג'בל אל-קאלעה בעמאן

בדרך הבייתה עצרנו באום קייס – עיירה, השוכנת במרומי הגדה הדרומית של נהר הירמוך.

היא בנויה על חורבות גדרה הרומית, אחת מערי הדקפוליס. במקום שרידי אמפיתאטרון הבנוי מאבני בזלת, ולכן שמור טוב יחסית. ממרומי שרידיו תצפית על חלקה הצפוני של ישראל.

ראשית בניית העיר בתק' ההלניסטית (שלטון יוון), העיר נכבשה ע"י אלכסנדר ינאי מנהיג החשמונאים בשנת -101 בכיבוש הגלעד ולאחר מכן חזרה לידי רומא והופכת להיות חלק מברית עשרת הערים (הדקפוליס). מוזכרת גם בשמה גדר ואנו מכירים את המעיינות החמים של גדר (חמת גדר) שנמצאים בצד הישראלי ממש מתחתיה. מסופר שיהודה הנשיא שהיו לו קרקעות באזור (מאה שניה לספירה) התיר ליהודי גדרה לרדת למעינות החמים בשבת (חמת גדר) לרחצה ולמי שגר למטה לא הטיר לעלות, מכאן מובן שיש בזה עניין של בריאות. בעיר הייתה קהילה יהודית עשירה ביותר וזאת יודעים מתבליטים של מנורת שבעה קנים ושופר שהיו כנראה בבית הכנסת, בתק' הביזנטית גדרה הייתה מושב לבישוף שהשתתף בועידת ניקאה. עם הכיבוש המוסלמי העיר ירדה מגדולתה וננטשה ורק בשנות ה20 של המאה ה20 הוקם הכפר הנוכחי אום קייס.